מדביקים מדבקות

טיול לספריה

בימי הקיץ החמים, לפעמים אין ברירה אלא לחפש מקום ממוזג, או לפחות מוצל, לטייל בו. אחד הטיולים האהובים עלינו הוא לספריה. הספריה ממוזגת, יש בה אזור מקסים לקטנטנים עם ספרים שמתאימים להם, משחקים, בובות ופינות ישיבה קטנות, ותמיד פוגשים שם ילדים ואימהות צעירות. מחוץ לספריה יש גינה מוצלת ליד דשא יפה ומזרקה שנטע מרותקת אליה.
בניגוד לקריאה בבית, ששם נטע מאוד אוהבת לשמוע סיפורים וגם לקרוא לבד דקות ארוכות, בספריה קשה לה להתרכז מרוב עומס הגירויים, אז קשה למצוא אותה יושבת וקוראת. במקום זה היא צועדת, משחקת ועולה ויורדת מדרגות בכל מיני פינות...

אז הנה כמה תמונות מהספריה:

הרבה אימות

יונתן מקריא לנטע את הסיפור "איילת מטיילת" של רינת הופר.

יונתן: "מי מחכה בבית פנימה?"
נטע: "אימא"
יונתן (מצביע עליי): "ומי זאת?"
נטע: "עוד אימא. הרבה אימוֹת!"

התרגשות מסוג אחר

ראיון עבודה היום..

בניגוד לפעם שעברה, שחיזרתי אחרי המון בתי ספר אך ללא ניסיון, השנה כמעט כל בית ספר שיצרתי איתו קשר הזמין אותי לראיון. כנראה שתהיה לי בחירה. זה מחזק את הביטחון, ואני יודעת שההחלטה תהיה בסוף שלי. ובכל זאת מתרגשת מאוד. מה אומר? אילו שאלות ישאלו אותי? אני צריכה לזכור לנשום לפני שאני עונה...

לנשום.

מכבסת תולה

עם חברים

שיחת אמבטיה

היום באמבטיה, לפני השינה, נטע החליטה לספר את "ספר הלילה טוב" של אלונה פרנקל. היא, כמובן, לא הודיעה על כך מראש אלא התחילה וציפתה ממני להבין ולעמוד בקצב... זה הלך ככה:

נטע: "דַייֶה... נוּנָה!"

לקח לי כמה שניות להבין... ואז נפל לי האסימון.

אני: "נפתלי ישן במלונה?"

הייתם צריכים לראות את העיניים שלה זורחות, מאושרת שהבנתי מה אמרה.

ומייד באה התשובה: "אַאוּ אַאוּ אַאוּ אַאוּ!"

ואז הסתכלה עליי במבט מלא ציפייה ואמרה: "וּווואַי?"

אוקיי, נטע, הבנתי, צריך להמשיך.

אני: "אולי... נפתלי ישן על העץ?"

נטע: "דֶה-דֶה!" (כלומר - הציפורים ישנות על העץ)

אני: "אולי הוא ישן מתחת למיטה?"

נטע: "מַאווווּ!"








ומי שלא שמע את נטע צועקת "מאו" לא שמע צעקה אמיתית מימיו... איזו שמחת ניצחון!

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

עד שלא היה לי בלוג, לא ידעתי. אני קוראת המון בלוגים, רובם של אמהות. גם כאלה שכותבות בעיקר על הילדים, וגם כאלה שרק מדי פעם מזכירות אותן אבל בעיקר עוסקות בעניינים אחרים. ואף פעם לא הבנתי כמה חשובות התגובות. אחרי שפרסמתי את הבלוג התחלתי לשמוע כמה מסובך ולא ברור להגיב לבלוג. אז החלטתי להסביר.

רוצים להגיב? צריך להיכנס לרשומה שאתם קוראים - כלומר ללחוץ על הכותרת ולא לקרוא מהדף שבו כל הרשומות האחרונות מופיעות יחד. למטה, בתחתית העמוד, יש מקום לכתוב תגובה. אחרי שכותבים (אם תרצו לכתוב מי אתם, חתמו בסוף התגובה) - בוחרים באפשרות "אנונימי" - האפשרות האחרונה בתיבה שקרויה "הגב כ..."
לבסוף לוחצים על "פרסם רשומה".

נראה מסובך? נסו פעם אחת, תראו שלא נורא...

מחכה לשמוע מכם,

מיכל

בגינה

באתם עם גרביים?

בעוד שבוע נטע תהיה בת שנה וחצי. פתאום זה היכה בי, היא כל כך ממלאת אותי בחוויות היומיומיות, רגע-רגע, ואני שוכחת. לא זוכרת על מה דיברתי איתה ימים שלמים בגיל חצי שנה, כשעוד לא ידעה להשיב. לא זוכרת איזה סיפור הכי אהבה בגיל שנה, ובאיזה גיל בדיוק התחילה לזחול, לשבת, לעמוד, ללכת, לקשקש בלי סוף.

אז בשבילי, ובשבילה, ולטובת כל אוהבינו, התחדשנו בבלוג-יומן, שיהיו בו תמונות וסיפורים, שירים ומילים ראשונות - הכל חוץ מתלתל מהתספורת הראשונה...